עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
חברים
חמוציdevilmansunshinetearsRainסרפד
edyaSecretsשולמיתשמי הוא גיאMr.NobodyIM AL
טליה
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
כמו תמיד מחדש
25/08/2018 10:05
Kimutim
ברבות הימים זה התגנב,
לאט לאט ובזהירות, הרגש המוכר, חסר הנוחות, מצא דרכו פנימה...
רוצה ולא רוצה, רצונותיי ברורים וכך גם הספקות אך בעיקר ברור הקול הזה, זה שמזכיר לי עוד משחר ילדות שאני לא ראויה כי אני לא, ואני לא מספיק, ולא ולא ולא...
 והילדה הזאת שפעם התאמצה שיאהבו אותה, שיראו אותה שיכירו בה מתחילה שוב להתבלבל וכשהיא מתבלבלת היא מתאמצת יותר, זה נותן לה להרגיש שהיא בשליטה על הקול ההוא... אבל לבסוף הוא מכניע אותה, כמו תמיד, והיא שוקעת שוב בבטחה אל עולם שם הבדידות היא מתנה....
2 תגובות
פיסות ממך
17/06/2018 13:36
Kimutim
שקט פוצע בין חדרי ביתי,
ניואנסים קטנים של משמעות,
ואתה פוסע בין פרוזדורי ליבי
גורר עקביך השחוקות ממסע.
ואני עייפתי,
משכל ישר והגיון,
שוקעת בלי דעת
אל תהום הנשייה.

בין פרחי הביגוניה שצמחה בחצר
מפוזרים כדשן פיסות ממך,
עקשניות,
מדייקות ללא רחם את חוקי הטבע,
מדייקות את שבריריות החיים,
שמחד ממשיכים הלאה
ומאידך נגמרים ברגע אחד...
0 תגובות
שמיים סגולים של שקט
16/06/2018 13:10
Kimutim
כתמול שלשום משבי הים נגוזו,
דימעה של חול מלוחה שזורה בין כפות ידי.
חלום של לילה קורע ברך
מתרפק על זכרון לא קיים.
הידעת דרכי הסלולה בבטחה
אל עבר דמותך שאיננה?
את ריחו של שבריר השניה,
המתנקז אל תהומות נפשי,
מתבולל בדמי בין פתחי הלב הפועם.
שנה רודפת שנה
והים כתמול שלשום, 
ממחזר שוב משבי רוח
הנושאים הלאה,
 אותך
את היותך
את העדרותך,
אל עבר שמיים סגולים של שקט
בחלקת האלוהים הקטנה...



לזכרך...

0 תגובות
מסע
08/06/2018 11:13
Kimutim
בין מפלי הזמן,
בין רטטי תשוקה ודמע,
בין שבילי דרכי המסתעפת,
וחלוקי נחל שהשתפשפו היטב מן המסע.
בין קפלי אשליות שהתחפשו לחלום
ואותות שמים מגמגמים,
חזרתי,
על גחונות ליבי,
עייפה מנסיון שיווי  צורה מול הנצח,
בכפות רגליים מצולקות
ובעיניים חרוטות משמעות,
חזרתי,
אליי
אל עצמי
אל עצמותי,
וידעתי כי הייתי תמיד



 
0 תגובות
שברים של זכרונות
02/06/2018 16:50
Kimutim

שברים של זכרונות,  
עטופים היטב בתהומות הנפש.
תשוקת חיים דוממת  ורסיסים של לב שבור, 
מונחים על  מדף הספרים באין איש מפריע.

אבל הגעגוע... 
זה שחוצב בין פיסות המילים הכתובות,
שתי וערב של כאב ונשימות סתומות,
את שאהבתי,
את שביקשתי,
את שחלמתי,
את שעזבתי בטרם הגיע זמני...
2 תגובות
גוף בתוך גוף
19/05/2018 19:52
Kimutim
וידעת אותי,  ידעת כל כך,
בעורי הצמא למגע,
בלבי המבקש לשכוח,
 בנשמתי המתייסרת אל מול תהום הנשייה...

וידעת אותי, ידעת כל כך,
בתשוקה,
בכניעה,
עד אובדן הזהות,
עד פורקן הכאב...

וידעת אותי,
שבורה ופצועה,
מגוננת על המקום בו היה פעם לב,
כדי שכלום לא יחדור,
כדי שכלום לא יגע,
רק תאוות גוף ויין הנשטפת מאחורי דלת נטרקת


וידעת אותי,
ידעת כל כך,
עד שעזבת,
עד שחזרתי אני, אל מקום בו היה פעם לב...
2 תגובות
מחול השדים
12/05/2018 14:57
Kimutim
 
וזה קרה לך כבר בפעם המליון, כשהמוח שלך ערבב צירופי דברים למציאות קשה ומנוכרת שאולי רק אתה ראית.
אז אולי המציאות (אם ישנה כזאת) רחוקה  ממה שדימיינת ולא פעם הופתעת מיכולתו היצירתית של המוח, אבל בפנים, עמוק עמוק, במקום בו אין אחר  מלבדך אתה הרגשת...
את הבדידות והגעגוע, את החריטות והחרטות וגם החארטות, את כאב הפאנטום של כל מה שנגעת בו ונעלם..
את הפחד הזה, הפחד מלהרגיש, הפחד מלקוות ולרצות כשכל האכזבות ושברוני הלב ממלאים כל נים ונים בתוכך עד שהפכו לסם ממכר.
 את הפחד מלחוות את מה שבקטן כדי שלא יגדל, כדי שלא יגרום לך שוב לחלום בגדול ולהתאכזב.
את הפחד המשתק מלשמוע שוב את הקולות שהפכו לקולך הפנימי, אלו שאומרים לך שאתה לא מספיק טוב/מוכשר/אהוב/יפה, הם הרי תמיד מגיעים בזמן הלא נכון...
 וכשזה קורה גם מגיעים כל השאר: ההיא שאהבת בכיתה ד' אבל העדיפה ילד אחר, וגם אמא ואבא שהתאכזבו ממך באופן קבוע, והמורה שלעגה לך מול כל הכיתה וגם החבר שבגד בך ושתקת כי זה היה קל יותר מלכאוב, והחברה ששברה לך את הלב לרסיסים ברגע שלא היה לך שום דבר אחר להאחז בו,  וההוא וההיא והם, אותו המשחק רק בדמויות שמתחלפות ורק אתה נשארת אותו הדבר...
אז אתה בועט וצועק כי היום אתה כבר ילד גדול ואתה מנסה למנוע מכל הרוחות לנהל את חייך עד שאתה לא מסוגל להכיל שום אהבה...
אז אתה בוכה ונשבר ונסדק עוד קצת פנימה, עמוק למקום הזה שאין בו אחר מלבדך ויודע, כל כך יודע שמלבדך נמצאת שם כל הולוגרמת חייך...
אז אתה נכנס עוד קצת פנימה, מקלף עוד קצת פצעים וגדל... כל פעם קצת..  
5 תגובות