דימעה של חול מלוחה שזורה בין כפות ידי.
חלום של לילה קורע ברך
מתרפק על זכרון לא קיים.
הידעת דרכי הסלולה בבטחה
אל עבר דמותך שאיננה?
את ריחו של שבריר השניה,
המתנקז אל תהומות נפשי,
מתבולל בדמי בין פתחי הלב הפועם.
שנה רודפת שנה
והים כתמול שלשום,
ממחזר שוב משבי רוח
הנושאים הלאה,
אותך
את היותך
את העדרותך,
אל עבר שמיים סגולים של שקט
בחלקת האלוהים הקטנה...
לזכרך...
;){kind=link}