שקט פוצע בין חדרי ביתי,
ניואנסים קטנים של משמעות,
ואתה פוסע בין פרוזדורי ליבי
גורר עקביך השחוקות ממסע.
ואני עייפתי,
משכל ישר והגיון,
שוקעת בלי דעת
אל תהום הנשייה.
בין פרחי הביגוניה שצמחה בחצר
מפוזרים כדשן פיסות ממך,
עקשניות,
מדייקות ללא רחם את חוקי הטבע,
מדייקות את שבריריות החיים,
שמחד ממשיכים הלאה
ומאידך נגמרים ברגע אחד...
|
|
;){kind=link}